• Black Facebook Icon
  • Black Instagram Icon
חיפוש

הסיפור מאחורי מיחזור

עודכן ב: 20 מאי 2019

זה היה מאי 2018, אני ובן הזוג שלי היינו נרגשים להתחיל את הליך האפס פסולת שלנו. ראינו TED Talk שנגע בליבנו, ולמרות ששנינו מאוד עסוקים החלטנו שזה הזמן (שבועיים לפני תקופת מבחנים זה בחיים לא הזמן, חברה) להתחיל. המילים היחידות שהיו לנו בראש היו זירו וויסט - עוד לא חקרנו את העניין לעומק או חיפשנו פרטים. אז אנחנו עומדים במיני-מרקט שמול הבית שלנו ומסתכלים על הכל… ברור לנו שאין מקום לחד-פעמי, ולא לדברים שהם באריזות שלא ניתן למחזר. הסתכלנו על החומוס שבאה בקופסאת פלסטיק והוא אמר לי, אם נשים את זה המיחזור אין בעיה, נכון?


נשמע לי הגיוני, חשבתי. למה לא לקנות רק במיכלים שניתן למחזר אותם? מיחזור הוא אמור להיות הפתרון להכל, מאז הילדות. למרות זו משהו לא הסתדר לנו בראש. זה היה נשמע לי קל מידי, דיאטה של אפס פסולת זה אומר רק לוותר על דוריטוס? כמו שעשינו עם פח הזבל, הבנו שצריך לדעת לאן הכל הולך /אחרי/ שנשלך לפח - אפילו לפח הכתום, הכחול והסגול. אי אפשר לעצום עיניים ולקוות שמיחזור יתקן את בעיות העולם.


אז התחלנו לחקור. למדתי על "down-cycling" שזה הביטוי המיוחס להליך מיחזור פלסטיק. הפלסטיק עצמו מחזיק אלפי שנים ולא מתכלה, אבל המוצר כן מתפרק. רוב המוצרים גם לא ניתנים למיחזור. יש המון סוגי פלסטיק והרבה פעמים מה שכן מתאים למחזור לרוב מתמחזר למוצר שלא מתאים למחזור. בכך החיים המועילים של פלסטיק מאוד קצרים, והחיים המזיקים של פלסטיק מאוד ארוכים. אז הבנתי - מפלסטיק יש להימנע ככל שאפשרי כי מיחזור הוא לא פתרון טוב - ביי ביי חומוס מהחנות. הלימוד לא הסתיים שם. גם הבנתי שהליך המחזור בכללי יכול להיות מאוד מזהם ובזבזני. אפילו לזכוכית וקרטון, למרות שהם מתמחזרים טוב מאוד, לוקח הרבה אנרגיות ומשאבים כדי למחזר אותם. אני לא אכנס כאן לפרטים כי אני לא מומחית - אבל מה שהסקתי זה שמיחזור כפתרון לבעיית הפסולת נע בין בסדר אבל לא אידיאלי לפוגעני גם כן.


ואם זה ככה, זירו וויסט לא דורש מאיתנו גם לא למחזר? החלטנו שלא נקנה שום דבר ארוז. רק בתפזורת, או להכין לבד. שבועיים לא קניתי לא שמן, ולא קמח, ולא כל דבר ארוז אחר שאתם/ן יכולים/ות לחשוב עליו. רציתי להיות גיבורה… בסוף כל מה שהייתי זו רעבה.


מאז מצאנו איזון. משתדלים לא לקנות דברים ארוזים בפלסטיק בכלל. אם צריך לקנות משהו ארוז, קונים בזכוכית או נייר. עושים שימוש חוזר. אם אי אפשר, ממחזרים. למה שאני באמת לא צריכה אני מסרבת. מה שאני יכולה להכין בעצמי, כמו רוטב עגבניות וחומוס ופסטה וחלב צמחי, אני אכין. מה שלא, כמו שמן וקמח וסוכר, אני קונה. אנחנו גאים בעצמנו על הדרך שעברנו, ותמיד משתדלים לשפר אותה, אבל בידיעה שלא צריכים להקריב את עצמנו למען המטרה. זה הפחים שלנו בבית, מסומנים (והצבע מסונכרן עם צבע הפח מחזור - ירוק כהה לנייר, סגול לזכוכית, כתום למתכת).


מיחזור הוא לא הפתרון הראשון - אבל להרבה מאיתנו הוא עדיין חלק מהחיים של אפס פסולת. לשאוף לאפס פסולת ללא מחזור היא שאיפה יפה, אך לא מטרה ריאלית בחברתנו לצערי (במיוחד בלי חנויות בולק בארץ). מחזור הוא דבר לא אידיאלי, זה נכון, אבל הוא לא דבר רע כמו להשליך למטמנת אשפה איפה שהזבל יכול לעוף ולזהם את הים והאוויר ואפילו להרוג חיות. אם יש לכם/ן מוצרים שניתן למחזר אותם ואין לכם/ן איך לעשות בהם שימוש חוזר, תמיד עדיף למחזר.


אפשר עדיין לראות את מחזור גם כהזדמנות לצמצם. לשאול את עצמנו: האם אני צריכה את המוצר בחיים שלי? האם אני יכולה למצוא אותו בלי אריזה או באריזה מתכלה? אם לא, האם האריזה מתמחזרת בהצלחה או בdown-cycling? האם אני יכולה לעשות בו שימוש חוזר לפני מחזור? (reuse הוא מעל recycle ברשימה.)


אני מקווה שזה עזר לכם/ן - איפה שאולי תהיו בדרך שלכם/ן - למצוא איזון בין מטרות אידיאליות וחיים מציאותיים, ותמיד תזכרו להיות גאים/ות בדרך שלכם/ן.